"אוף, מה אני עושה? בכל לילה ביתי בת ה-5 באה לישון איתנו במיטה. אני מבקשת שתחזור למיטה שלה אבל היא מסרבת..."
"מליון פעמים אמרתי לו שהוא חייב לסדר את התיק והמערכת לבית הספר לבד. בסוף בכל בוקר אני מסדרת לו חמש דקות לפני שהוא יוצא."
"בכל פעם שאנחנו יורדים לגינה הקטן מרביץ לילדים שמשחקים. סתם ככה, בלי סיבה. דוחף מכה ואפילו יורק. אני כועס וצועק עליו. אפילו מעניש. כלום לא עוזר."
מוכר?
כמעט בכל משפחה יש סיפורים כאילו או אחרים של גבולות לא ברורים.
מהם גבולות ולמה צריך אותם?
דמיינו שאתם מסרטטים מעגל סביב הילד. הוא מהווה את הגבול שלו. בתוך המעגל יש לילד את המרחב ליצירתיות שלו, לאופי שלו, למזג. מהרגע שהוא עובר את הגבול, שם אתם נכנסים לתמונה ולא מאפשרים לו לחצות את המעגל.
ילד צריך גבולות משום שכך הוא חש מוגן יותר בעולם הגדול. מפחיד מאוד לעשות כל דבר ללא הגבלה. הגבולות מראים לילד שאנחנו שומרים עליו, שאכפת לנו. ילד ללא שום גבול ימשיך לנסות ולעשות דברים יותר ויותר "מפחידים" על-מנת לקבל את הגבול בצורה ברורה.
מטרה נוספת בגבולות, שהילד ילמד בתוך משפחתו כיצד יש להסתדר בעולם (גן, ביה"ס, צבא, עבודה ועוד) וכך שבלתי ניתן לקבל בו את כל אשר רוצים. ילד שמציבים לו גבולות לומד להציב גם לעצמו גבולות בחייו.
הגבולות הם למען טובת הילד וטובת הקשר עימו ולמעשה אינם עונש אלא אמירה ברורה של מותר ואסור.
עקרונות להצבת גבולות
1. עליכם להיות משוכנעים בצדקת הגבול. כשאנחנו מקדישים מחשבה, בוחרים ומשוכנעים יותר בצדקתנו, קל לנו יותר להציב גבולות ולהסביר לילד מדוע הם נחוצים ("את מלוכלכת מאוד מכל היום. אני מבקשת שתלכי להתרחץ אחרי האוכל כדי שתוכלי ללכת לישון נקייה וריחנית"). ככל שאנחנו פחות בטוחים בעצמנו, כך אנו נוטים להציג את הגבולות בנוקשות ("כי ככה אני אמרתי!" "לכי מייד להתרחץ אחרת אוי ואבוי לך...") וליצור אווירה בלתי נעימה ולא מכבדת.
2. מקדו מאמציכם בגבולות חשובים. יש לעשות אבחנה בין עיקר לטפל בהצבת גבולות. בדקו את סדר העדיפויות המשפחתי שלכם והתמקדו בדברים החשובים ביותר. לא הכול חשוב באותה מידה ולא על הכל אפשר וצריך להילחם באותה עוצמה. עדיף להחליט על איזה גבולות אנחנו לא מתפשרים – ולוותר על כל השאר. כאשר לא מוצבים בפני הילד יותר מידי איסורים, הוא לומד לכבד את המעט שיש.
3. עליכם להיות ברורים. בהירות הגבולות היא תנאי הכרחי לתפקוד המשפחה. אל "תחפרו" הגבולות צריכים להיות משודרים לילד בצורה בהירה ולא מעורפלת. גם בדרך הצבת הגבול אנו יכולים לשדר לילד שהגבול אינו ברור: כשאנו שואלים- לא אומרים: "אולי תסדר את החדר?", ברור לילד שאנחנו בסוף נסדר במקומו. כשאנו מבהירים לו בדיוק מה מצפים ממנו: "חדרך חייב להיות מסודר בעוד חמש עשרה דקות" הגבול הוא ברור.
4. גבולות חייבים להיות עקביים וגם האכיפה שלהם צריכה להיות עקבית ונחושה. הגבה לא עקבית מבלבלת את הילד. למשל, אם פעם נרשה לילד לישון במיטת ההורים ופעם לא נרשה לו, יתקשה הילד להבין מה אנחנו באמת רוצים.
5. רצוי להסביר כדי להיות מובנים. רצוי ללוות את הגבול בהסבר הגיוני קצר. למשל, "את חייבת ללמוד למבחן כי אחרת תכשלי", "את יכולה לצפות בטלוויזיה שלושת רבעי השעה כי אני רוצה שתספיקי להכין שיעורי בית".
אם נחזור לדוגמאות בתחילת המאמר נראה כי האם או האב "המתלוננים" על ילדם עברו על כמה עקרונות הצבת הגבולות:
האם שרוצה שביתה תישן במיטתה כל הלילה – מבחינת האם זהו אינו גבול והיא לא הציבה אותו, משום שלילה אחר לילה האם מתירה לביתה לישון במיטת ההורים. כנראה שלאם לא מפריע במיוחד שהילדה ישנה איתה, משום שבהצבת גבולות לא "מבקשים שוב ושוב" אלא פשוט עושים. כאשר האם תחליט שזהו גבול בשבילה- הילדה לא תישן במיטת ההורים, היא תציב אותו ותחזיר אותה למיטתה.
האם המצרה על כך שבנה לא מסדר את תיק בית הספר- זהו גבול לא ברור כלל. אני מניחה שהאם "חופרת" לבנה בכל ערב לסדר את התיק. הוא מבחינתו יודע שהיא תסדר את התיק בבוקר, אז למה להתאמץ? כמו כן, אין אכיפה של הגבול- משום שהאם מעוניינת שבנה ייקח אחריות, אך עם זאת לוקחת את האחריות בעצמה. ברגע שהאם תפסיק לקחת את האחריות במקום בנה, הוא ישנה את דרכיו.
האב שמתרגז על בנו כאשר הוא מתנהג באלימות כלפי ילדים אחרים אינו אוכף את הגבול. כאשר הוא צועק או מעניש אותו בעונשים שאינם קשורים לגבול הוא אינו מגיב ישירות לאירוע. ברגע שבאופן עקבי האב יחזיר את בנו הביתה ברגע שהוא משתמש באלימות, הילד יבין שזהו גבול ואם במקום מסוים הוא לא ינהג לפי הכללים, הוא לא יוכל לשהות במקום זה.
ועוד טיפ קטן, בעת הצבת הגבול נסו להיות אמפאתיים לילדיכם. זכרו את הצרכים שלהם. השתמשו בהמון מילות חיזוק למעשים חיוביים שהילד עושה. תמיד זכרו לומר לילד מה כן מותר ולא רק מה אסור.
אל תפספסו את ההרצאה הקרובה על הצבת גבולות- מיועדת להורים לילדים מגיל שנה עד 4.
