פרידה בבוקר
שיר פרידה...
"בדרך כלל אנחנו מתחילים את הבוקר טוב", אומרת לי אם מודאגת. "יונתן מתעורר בשעה 7:00, שותה שוקו וצופה מעט בטלויזיה. אנחנו מתחילים להתארגן בערך בשעה 7:30 ואז הוא מתחיל: "אני לא רוצה ללכת לגן", "אני לא אוהב את הגננת", אף אחד לא משחק איתי". אני מנסה להרגיע אותו ואני אומרת לו שכיף בגן, והוא משחק ונמצא עם חברים ושאני אגיע אחרי הצהריים לקחת אותו".
"וזה עוזר, מילות ההרגעה האילו?", אני שואלת.
"לא", היא עונה, "עד שאנחנו מגיעים לגן בשעה 8:00 בערך הוא ממשיך להתלונן...ואז, כשמגיעים לגן..., הוא מתחיל לבכות, הבכי עובר מהר מאוד לצרחות כאילו שהוא נפרד ממני לתמיד. אני אומרת לו שאשאר עוד חמש דקות והוא נרגע. אני נשארת איתו קצת ומשחקת איתו, ואחרי כמה דקות, כשאני רוצה לצאת מהגן, שוב הוא מתחיל. לפעמים אנחנו חוזרים על הטקס הזה כמה פעמים. הלב שלי נשבר, אני לא יכולה לראות אותו סובל כך. אחרי שכבר אין לי ברירה ואני חייבת לצאת לעבודה, אני מותירה אותו שם בוכה וצורח. תמיד אני מתקשרת לגן אחרי כחצי שעה והגננת אומרת לי שהוא נרגע כחמש דקות אחרי שהלכתי. אני לא יודעת מה לעשות....איך זה יכול להשתנות?"
זה יכול להשתנות!
במקרה של פרידה מתינוק או פעוט צריך לזכור שהבנת העולם, כיצד הוא מתנהל והבנה בסיסית של המושג "זמן" היא מוגבלת. לוקח לו זמן להבין שאם ההורה הולך, הוא גם חוזר לאחר כמה שעות. נסו לדמיין את עצמכם חיים בעולם ללא זמנים מוגדרים, כשלוקחים אתכם, מחזירים אתכם ואומרים לכם מה לעשות ללא ידיעה של סדר הדברים והזמנים הקבועים. זה מה שקורה לקטנים בימים או בשבועות הראשונים, בעיקר אם הגן הוא גן חדש לילד.
אבל, בכל זאת, למרות כל הבלבול זהו תהליך נורמאלי של הבנה של כל תינוק או פעוט ולכן אין צורך לחוש אשמה.
במקרה של ילד גדול יותר, בגילאי 3-6, תחושת הזמן וההבנה שלו ברורה יותר, אך יחד עם זאת הפידה עשויה להיות קשה וכואבת, ומלווה בבכי ותגובות לחץ, בדומה לילד קטן יותר.
אז מה אפשר לעשות כדי להקל על הפרידה?
ראשית, תהליך הפרידה בבוקר מתחיל בתחושת ביטחון של ההורים כלפי הגן. במידה וההורים חושדים בגננת או בגורמים אחרים בגן שהם לא מספיק טובים, מקצועיים או עונים על צורכי הילד, הילדים מרגישים זאת והם לא חשים בטוחים ומתקשים להסתגל לגן.
התייחסותכם למצב תקבע את חומרתו. באופן בלתי מודע אתם יכולים להעביר לילד שגם אם הוא בוכה, כועס או עצוב, אתם סומכים עליו שיתגבר, שאתם משאירים אותו בידיים טובות ויוצאים מהגן רגועים.
במקרים בהם הפרידה היא קשה, חשוב מאוד, לא להתבייש בילד ובהתנהגותו ולומר לו דברים פוגעים ומעליבים, כיוון שגם כך קשה לו. חשוב מאוד לעודד אותו, להביע אמפתיה כלפיו ולהאמין שבעוד כמה ימים הוא יצליח להיפרד בצורה רגועה יותר.
ובכל זאת, מה אפשר לעשות חוץ מ"להאמין", "לקוות" ו"לחוש תחושת ביטחון בגן"?
1. הפרידה צריכה להיות קצרה ועניינית, ואם קשה לילד (או להורה) להיפרד, כדאי להיעזר בגננת לעזרה פיזית עדינה, כדי לקצר את הפרידה.
2. בימים או בשבועות הראשונים תארו לילד, לפני הכניסה לגן, כיצד יתבצע טקס הפרידה בבוקר. למה להתייחס: כמה זמן תישארו עם הילד בגן, עם מי משאירים אותו (חבר, גננת, מטפלת או בובה אהובה) ואיך נפרדים בפועל. אפשר להציע חלופות אפשריות לפרידה או ליצור טקס קבוע (אתה רוצה להיפרד בחיבוק ארוך ונספור עד 10 או בנשיקה על האף או על הלחי, תרצה שאתפוס אותך ואסובב אותך או שאקפיץ אותך על הידיים או כל דבר שעולה על דעתכם או שהילד בוחר).
3. השתמשו במילים קבועות בטקס הפרידה "עכשיו אני הולך ואחזור אחר הצהריים", "אתה ילד אמיץ ומתוק ואני אוהבת אותך".
4. חשוב שהילד יהיה כמה שיותר עצמאי ולא על הידיים שלכם. כשאתם מחזיקים אותו בכל תהליך הפרידה, ישנו חיזוק של חוסר האונים של הילד וכן אקט הפרידה מוחשי יותר.
5. בצעו את טקס הסיום פעם אחת ללא השתהות והשאירו את הילד גם אם הוא בוכה. ככל שתשתהו יותר היום- מחר טקס הפרידה יהיה ארוך יותר, שכן הילד לומד שבעזרת הבכי שלו הוא מצליח להשאיר אתכם לידו.
6. חפץ מעבר- גם אם אין לילד חפץ מעבר קבוע, אפשר להיעזר במשהו קטן מהבית שלאחר מכן הילד יניח במגרה שלו.
7. "כדור קסם"- מעין "תרופת פְּלָצֶבּוֹ ". לילדים הגדולים יותר אפשר לתת סוכריה, פרי יבש או אפילו סוכריית ויטמינים בבוקר ולקרוא לה "גלולת הקסם שנותנת אומץ". שיטה זו לקוחה מעולם הרפואה ונקראת "אפקט פְּלָצֶבּו"ֹ שמתרחש כאשר חולה מקבל טיפול דמה (שהוא חושב שאמור לעזור לו), או טיפול שאינו כולל את המרכיב "הפעיל " בתרופה, אך מצבו משתפר.
8. טבלת חיזוקים. אפשר לצייר טבלה לפי ימים ובכל פעם שהילד נפרד בבוקר (בלי קשר לבכי, צעקות או תחינות בעת הפרידה) לתת לו להדביק מדבקה במשבצת המתאימה. תמצאו המון סוגים של טבלאות נחמדות באינטרנט. שיטה זו מהווה חיזוק נחמד ועידוד לילד ללא קשר לקושי שלו. בעזרת הטבלה אתם בעצם אומרים לו "אנחנו גאים בך ללא קשר לקושי שלך".
9. שעת ההגעה לגן חשובה גם היא. בשעה מוקדמת יותר, לפני 8:00, הגן עדיין לא מלא בילדים ושקט יותר. יש ילדים שחשים לחץ וחרדה כאשר הם נכנסים למקום רועש והומה (בדיוק כמו מבוגרים רבים). כמו כן, לגננת או לסייעת יש פנאי להרגיע את הילד ולהיות עימו כמה דקות בשעה מוקדמת.
לסיכום, במידה וילדיכם מתקשה בפרידה, נסו את השיטות שהעליתי. בסופו של דבר אתם תמצאו את ה"טיפ" המתאים ביותר לכם ולילדכם.
בהצלחה!
