כל האמת...ורק האמת! סיפורים של אבא, פרי עיטו של ארז גולן, כותב מוכשר וחבר יקר. ארז גולן הוא אבא לשניים קטנטנים, נשוי לטל וסמנכ"ל במכון הישראלי לפיננסים.
שבת בבוקר, יום יפה.....
שבת. במשך שנים זה היה עבורי היום היפה בשבוע. יום שקט, יום מנוחה, יום ללא עבודה.
בתורה כתוב על השבת "כי בו שבת מכל מלאכתו..." ואין בכלל ספק שהכותב הוא רווק או שוביניסט גאון. אנו, בני האדם הנאורים, שרואים באישה כאדם שווה ומתחלקים במטלות הבית, יודעים היטב מהו טיבו של יום השבת והסכנות האורבות בכל שעה.
ישנן אין ספור משימות ומטלות בשבת, חלקן נוגעות לתחזוקת הבית – החל מתליית תמונה ועד ניקוי המנגל, חלקן נוגעות לתחזוקת האישה – החל מלהכין קפה בבוקר ועד עזרה בקיפול הכביסה, וחלקן נוגעות לתחזוקת התא המשפחתי, קרי הילדים – החל ממשרה חלקית כמוקיון בכל שעות הבוקר בזמן שהאישה מכינה תיק ליציאה, ועד להכנת תכנית מפורטת להפליא של הבילוי היומי במקום כלשהו שהוא חם, צפוף, יקר, ולא מעניין את הילדים בשום צורה.
כל הלך המחשבה בשבת הוא אינו הנאה או העשרה אלא פחד. יש הרבה דברים שעלולים לשבש את שגרת החיים שלך בשבת, אבל החמור ביניהם הוא התפרצויות הזעם, לפעמים של האישה, בעיקר של הילדה.
העולם השתנה. כשהייתי ילד נהגו לומר "חכה חכה שאבא יחזור..." היום אומרים "חכה חכה שאמא תחזור..." וזה הילד אומר לך! הילדים למדו כיצד לנצל את חולשותינו כהורים, הביטחון העצמי שלהם לא מעט מוביל אותם להתפרץ בזעם. לא מעט פעמים אני מוצא קווי דמיון בין הילדה לדמות של צ'אקי (לאלה שזוכרים את הסרט עם הבובה הרצחנית). אלא, שהיום יש ברשותם כלי נשק הרבה יותר אימתני מסכין, הם מחזיקים בסמארטפון כבן ערובה ומאיימים להשליך אותו בחוזקה לרצפה.
את ההתפרצויות ניתן לנסות לחזות מראש. בתור התחלה, בשעות בהם ידוע שהילד מתעייף יש להימנע מכל ניסיון להוציא מידיו חפץ כלשהו, גם אם זה רק מגבון משומש, כי כנראה שיהיו לכך השלכות חמורות.כמו כן, יש להרחיק מנקודת התצפית של הילד, כל ממתק לקראת שעות הארוחה. זיהוי הממתק משמעותו כי היקום כולו סובב את אותו הממתק ולא משנה איזה תירוץ או הסבר בריאותי אחר תיתן לו אתה תותקף באלימות.
אם הצלחת לחזות התקפה חזיתית, הדבר הכי טוב שתוכל לעשות הוא לקרוא לאשתך בתואנת שווא כלשהי לאזור הר הגעש, לדאוג שהיא תהיה בטווח האש, ולהעלם באלגנטיות לחדר מוצל וקריר תוך כדי מלמול לגבי משהו שאתה צריך לעשות. אם יהיה לך מזל ההתפרצות תופנה לאישה ויהיה עליה להתמודד איתה. כל שעליך לעשות הוא להיות שקט ולהחזיק משהו ביד (מסמכי הפנסיה שקיבלת בדואר תמיד מועילים) על מנת להעמיד פני תמים במידה ותיתפס.
כלל ידוע הוא כי תעסוקה מונעת בכי וצרות, כמו שכבר ציינתי, איזה גאון החליט ששבת היא מנוחה ללא תעסוקה ולכן עליך להמציא אותה. נסיעה לפארק עשויה להוות פתרון איכותי במידה והוא גדול מספיק ואתה רץ מהר יותר מהילדה. כיוון שהצורך לצאת מהבית בבוקר הוא מיידי, פועל יוצא הוא כי ההכנות מראש נעשות בחופזה ופתאום אפרופו וקלמנטינה הם ארוחת צהריים מצוינת, אבל ניתן לשפר משמעותית את סיכויי הילד להתפתחות קוגניטיבית, אם רק תקבע להיפגש בפארק עם הזוג המתאים. הכוונה לזוג שמגיע עם מחצלת מקופלת ותיק גדול מלא באוכל – גבינות, לחמניות, ירקות חתוכים, פירות וקינוחים. הכל כמובן טרי ובריא. חשוב מאוד! ברגע הגעתו של הזוג להציע מיד לפרוס את המחצלת ולהתיישב במרכזה במיקום אסטרטגי בו ניתן להגיע לכל אחד מהמאכלים מבלי לבקש, כמו כן בשלב מוקדם יחסית להציע את הקלמנטינה הרקובה שברשותך גם להורים וגם לילדים וליצור תחושה כי מדובר באחד מיני רבים. אך חשוב להיזהר, בחירה בזוג בעל נטייה להגזים (במיוחד אם זה הבעל), עלולה להניב נזק גדול בהרבה, כמו אלה שסוחבים את כל הציוד ביד אחת ואת הילדה ביד שנייה "ועוד מוסיפים חטא על פשע ושואלים "להביא לך כיסא מאמי...?" או בזמן שאני שולף את שקית האפרופו שקיבלתי מתנה במשלוח מנות הם מוציאים את "הקדרה" שהם הכינו... "זה מה זה קל להכין...", כן בטח יא נאד...
לאלה מבינינו שהפרוטה מצויה בכיסם, הגיע הזמן להתקדם, כי אי אפשר לקנות עם זה כלום. אבל אם יש לכם כמה מאות שקלים, אפשר כבר לשדרג את האירוע למשהו משמעותי יותר כמו הספארי, שם אפשר לראות את החיות אוכלות משחקות וצועקות וגם המון בע"ח חיים חמודים. אני אפילו השקעתי ולקחתי את הבילוי המשודרג צעד אחד קדימה ונסענו לירושלים לגן החיות התנכ"י. מקום יפיפה, אשר באופן חריג לא נותן תחושה שגנבו אותך... אך ראו הוזהרתם! אם הולכים בשביל ויש שלט קטן עם ציור של פיל וחץ שמאלה, זה מידע מטעה בלשון המעטה! בעצם מדובר בתחילתו של מסע אין סופי, בעלייה תלולה יותר ממגלשה בבני ברק, ועם העגלה והציוד אתה מגיע לפיל בדמות חמור מזיע, לא לפני שחרבן עליך ינשוף בביתן של העופות הדורסים. ובכלל, זה קצת מוזר שגן חיות תנכ"י שנמצא בעיר הקודש פתוח בשבת?! כנראה שכסף, כמו ילדים - דוחה שבת.
אז טיילנו בגן החיות, חולמים בהקיץ על שנת צהריים עד שהקטנצ'יק נרדם בעגלה וניפץ את החלום בדם קר. החלטנו שאנחנו נלחמים עד הסוף... פתחנו בריצה לכיוון היציאה במטרה להשכיב אותו ברכב בעודו ישן, ואז לנסות להרדים גם את הגדולה, כך לפחות נוכל לנסוע בשקט ורק הנהג ערני. מתקדמים במהירות לקצה, רק כדי לגלות שם מבנה דמוי תיבת נח המסמל את הקצה הכי רחוק מהרכב של גן החיות. לא מוותרים. חוזרים במהירות על עקבותינו, מתחמקים מילדים צורחים, ברווזים גועים, תרנגולים מקרקרים וקופים מגרבצים. הגענו לרכב מזיעים.
בשקט ועדינות הנחנו את הקטנצ'יק ישן ברכב, קשרנו את הגדולה, פינינו את החנייה, ויצאנו לדרך. עברה דקה, הגדולה נרדמה והקטנצ'יק מתעורר לחיים. בוקר טוב עולם הוא מחייך, והחלום כמו נאד ברוח מתנדף. למזלי אני נוהג כך שתפקידה של אשתי להעביר לו צעצועים ומוצצים רק כדי לראות אותו זורק אותם בפינות נידחות ברכב ובוכה עד שיקבל אותם חזרה.
מגיעים הביתה, לא נותר עוד הרבה זמן להעביר עד לתחילת נוהל הלילה... קצת משחקים, קצת מתעייפים, עוד התקף זעם כשרוצים שהילדה תשטוף ידיים אחרי שליטפה גרביל, עוד קצת בכי של הקטנצ'יק שניסה את האקווריום להפיל, בסוף אוכלים, מתפשטים ואמבטיה. זהו, הילדים במיטה, מדברים בלחש, האישה חושבת על אוכל למחר, ניקוי המטבח, קיפול הכביסה וסידור בארון, אני רק על לישון. טלוויזיה, חדשות , בוהה, נרדם, חולם.
6 בבוקר...בוקר טוב אדון מוקיון, בוקר טוב.
